אביו של תובל, צוריאל, ספד לבנו: "תובי שלנו, פרח המשפחה, ילד חינני, אהוב וחייכן, איך אני אמור להספיד אותך? זה לא נתפס. כאבי כבד מנשוא. איך לדבר עליך בלשון עבר?" "איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר?" "כולם אהבו אותך, אם זה בהתנדבות במד"א, אם זה אחרי. עולמנו חרב עלינו כשהגיעו לובשי המדים לבשר לנו את הבשורה המרה שגם אנחנו הצטרפנו למשפחת השכול והכאב". "ילד שלנו, עטרת ראשנו, אהוב ליבנו, נתנו לנו אותך במתנה לזמן שאול. 20 קיצים של אושר, שמחה, נחת וגאווה. תודה לך ילד, תודה שבחרת בנו להיות הורים, סליחה שלא הצלחנו לשמור עליך, מבטיח לך פה בן שלי, שנזכור וננציח ונמשיך בדרכך, נפיץ טוב ואור לעולם". "אנחנו אוהבים אותך בן יקר שלנו, גיבור פרטי שלנו, אנחנו נמשיך להילחם במקומך. השם נתן, השם לקח, יהיה שם אדוני מבורך מעתה ועד עולם"