דודי עבד כעוזר רופא בבית החולים וולפסון, בעבר עבד כפרמדיק ונהג אמבולנס במד"א וכמדריך באיחוד הצלה. כלוחם במילואים שירת כפרמדיק ביחידת 669 ובחטיבה הדרומית באוגדת עזה. ביום השביעי באוקטובר הוא גויס מייד למילואים, הגיע לאזור המסיבה ברעים וטיפל בפצועים ובהרוגים הרבים. אחותו סיפרה: "כשהוא זומן למילואים הוא ידע מיד שזה ייקח זמן. שאלתי אותו אם הוא יחזור בקרוב והוא אמר לי, 'זה לא יהיה בקרוב'. הוא סיפר לי על המראות והזוועות שראה בדרך. הוא לא נכנס לפרטים, רק אמר לי 'המראות והריחות שהייתי צריך לטפל בהם, תחברי את הכל ביחד'. אחר כך הוא המשיך לאוגדה ובהמשך גם נכנס לעזה. דודי היה הדוגמה והמופת של הבית. מי שהוביל וניווט. הוא נתן השראה לכולנו. אנחנו עדיין לא מעכלים שהוא איננו וחושבים שבכל רגע הוא יכנס בדלת".
