חברו של רועי ספד לו: רועי היה בן אדם ערכי ומסור, מצטיין בכל פעולה ותמיד מחייך. אהבתי אותו אהבת נפש. הוא היה חילוני ואני דתי, השקפות העולם שלנו היו מנוגדות, אבל זה לא מנע ממנו להבטיח לי שילווה אותי לחופה. ככה קרובים היינו. כל הצוות המקורי שלנו נלחם בעזה אז הייתי היחיד שהספיד אותו מחבריו לצוות.. נשבעתי לו שאנציח אותו כל עוד אוכל, ובפעם הראשונה שהצדעתי עם דרגות קצונה על כתפיי זה היה על קברו כשהוא עטוף בזרי פרחים מאוהביו, בחולצה של היחידה ודגל ישראל. רועי חלם להקדיש את חייו לעבודה עם נוער בסיכון ועזרה לחלש וזה גם הדבר האחרון שאמר לפני שנכנס לעזה – ״אם אני מת, אני רוצה שתעשו משהו לנוער בסיכון, אבל אני לא מת. אני חוזר לעשות את זה בעצמי״. שלחתי לך את זה מתוך הכרות איתך וציפייה לממש את חלום חייו של רועי יחדיו. כשתסתיים הלחימה ניפגש נחשוב ונתכנן. מודה לך על הקשר לאורך השנים.